לנצח במשחק ההשקעות של הגדולים

יושב ראש הוועד של חברת ירכתיים (חברת ספנות נידחת במדינת חלם) לא יכול היה להרדם. רק לפני חצי שנה, כשבדק את חשבון הפנסיה שלו ראה שהצבירה שצבר, איך נאמר זאת בעדינות, לא ממש תספיק לו לבלוי שארית חייו בעושר ורווחה. הוא זימן אליו את שלושת סגניו ובלוגמם כך בצוותא מכוסות התה, החליטו לערוך מכרז בין בתי ההשקעות כדי לאתר חברה טובה יותר לניהול החסכון הפנסיוני שלהם. כמובן שסך כל ההפרשות החודשיות של חמישה עשר אלף העובדים של ירכתיים מסתכמות לסכום גדול מאוד, והרבה חברות מיהרו ורצו להתמודד. לאחר שנפתחו המעטפות צומצמה רשימת המתמודדים רק לבתי ההשקעות שעברו את תנאי הסף של גודל ויציבות. לאחר סבב פגישות של מו"מ נבחר בית ההשקעות צמרות-חלם לנהל את כספי הפנסיה של חברת ירכתיים. בין שאר ההטבות שקיבלו עובדי ירכתיים היו הקמת קרן מיוחדת עבורם שבה דמי ניהול של 0.0006% מהצבירה ו 0.0007% מהפרמיה, זאת כאשר ממוצע הגביה של צמרות-חלם מכלל העמיתים בקופות שלה היתה 2.5% מהצבירה ו 6% מהפרמיה. המירב המותר לגביה על פי החוק במדינת חלם.

עם הודעת הזכיה במכרז, ישבו בנחת, במסעדת מול-יום היוקרתית, יושב ראש הועד ושלושת סגניו יחד עם מנכ"ל בית ההשקעות ובעודם מפצחים שריוני סרטנים דיברו על מדיניות ההשקעה של הקרן והתשואה הצפויה. יושב ראש הוועד אמר למנכ"ל שהוא מצפה לתשואה גבוהה. הוא יוצא לפנסיה עוד 5 שנים והיה רוצה להבטיח את עתידו. המנכ"ל אמר שאין בעיה, הוא יגדיל את הסיכון על ידי רכישת אופציות CALL על מניות המדד בפיזור גדול כי נתוני המקרו של מדינת חלם מראים שבשנים הקרובות השוק צריך לעלות וחבל לא למנף את הכספים.

והנה, עברה חלפה לה חצי שנה, והשווקים קרסו. קרסו עד כדי כך שאופציות ה CALL הפכו לאבק, "יצאו מהכסף" כמו שאמר ליושב ראש הוועד בנו הצעיר. למחרת, כבר בשעה 6:00 בבוקר, כשהוא עוד בחלוק בית, צלצל יושב ראש הוועד לנייד האישי של מנכ"ל בית ההשקעות. "אנחנו חייבים להפגש דחוף, אמר לו. שמעתי שהשווקים קרסו ואני רוצה לדעת מה קורה עם כספי הפנסיה שלי, אהה סליחה, של העובדים שלי. וזה לפני שאני מוציא מכרז חדש לבחירת בית השקעות טוב יותר". מנכ"ל צמרות-חלם ידע שאם הוועד מוציא את הכספים מבית ההשקעות, הטייקון, יושב-הראש של צמרות-חלם, יסמן אותו בציון שלילי חזק. גם הפסיד את היוקרה של לקוח גדול וגם בזמן שהוא היה לקוח שלו לא הרוויח עליו כלום, ואפילו הפסיד קצת, כי נתן לו דמי ניהול נמוכים מאוד.

בשעה 7:30 צלצל המנכ"ל למזכירתו וביקש ממנה לבטל את כל הפגישות שלו לאותו יום, להזמין שולחן לשני אנשים בשעה 12:30 במסעדת הבשרים של מלון הילטון ולזמן לשם את יושב ראש הוועד של ירכתיים. כשנפגשו בצהריים, לצלילי הפסנתר במסעדה, שמע מנכ"ל בית ההשקעות את טענותיו של יושב ראש הוועד. הוא ידע שאין תשואה בלי סיכון, אבל הוא היה חייב להסתכן כי הבטחת התשואה היתה הגורם שהביא אותו לזכיה במכרז. אבל לך תסביר את זה ליושב ראש ועד עובדים... הוא שיקר ואמר לו, אל תדאג, סמוך... אחזור למשרד ונראה מה אפשר לעשות.


איך שסיימו ללגום מהאספרסו האיטלקי המשובח, מיהר המנכ"ל למשרדו. באינטרקום, בקול רגוע הוא ביקש ממזכירתו: "תעשי לי טובה, תביאי לי מהארכיב את טופס ההצטרפות של חומי בן-נמר, שמואל עכביש, נמרוד חשלומאי, וספי המספן. הוא כמובן לא אמר לה שאלה השמות של חברי הוועד, למה לעורר חשדות, וחוץ מזה התיוק ממילא נעשה לפי שם העמית ולא לפי התפקיד שלו.

איך שהמזכירה הביאה לו את טפסי ההצטרפות וסגרה את הדלת מאחוריו, לקח המנכ"ל עט ושינה בעדינות את הספרה האחרונה במספר הקרן מ 6 ל 8. כעת חברי הוועד היו משוייכים לקרן שעיקר השקעותיה כספיות, מה שנקרא 0% מניות. נשאר רק להזרים את זה למחשב.

עם הטפסים ירד המנכ"ל לחדר הדואר של בית ההשקעות. בחדר הדואר מתקבל, ממוין, נסרק ומוקלד למחשב כל החומר שמתקבל בבית ההשקעות, והטיפול בו נעשה ישירות במחשב. הוא פנה אל הקלדנית, אם חד הורית, שכל מה שרצתה היה לעשות את עבודתה בנאמנות ולחזור הביתה בשעה סבירה כדי להוציא את בנה ממעון היום, ותוך שהוא עוקף את כל שרשרת הניהול והבקרה בבית ההשקעות אמר לה שהוא חושב שיש טעות בטפסי ההצטרפות שבידו וצריך לשייך אותם לקרן שמספרה הוא 8..." אין בעיה אמרה הקלדנית והעלתה על המחשב את ארבעת החשבונות. היא לא העלתה בדעתה לרגע לדווח למבקר הפנים (היא אפילו לא ידעה שיש כזה תפקיד בחברה), או למנהל הישיר שלה, ושהיא למעשה שותפה לעברה פלילית.

המנכ"ל עלה למשרדו בקומה השמונים במגדלי-קלפים, וכבר במעלית, חייג בנייד ליושב ראש הוועד. "הכל בסדר... סמוך. כנס לאתר בחודש הבא ותראה את מצב החשבון. תגיד גם לשלושת החברים שלך בוועד לבדוק". "מה עשית שם ?" שאל יושב ראש ועד ירכתיים. "אהה... שום דבר, לא משהו מיוחד, הכל כרגיל". "יפה" אמר יושב ראש הוועד, "עכשיו מה עם חמישה עשר אלף העובדים האחרים שלי ? אתה דואג להם ?". "נדאג גם לזה. תהיה רגוע".

במשרדו, מזג לעצמו המנכ"ל כוסית מבקבוק השיבס בן ה 18 שרכש בדיוטי-פרי בחופשת הסקי האחרונה, והתרווח בכורסת עור הצבי שלו. כעת כשיושב ראש הוועד של ירכתיים רגוע, הסכנה המיידית חלפה, חשב לעצמו. אבל אני לא יכול לשנות טפסי הצטרפות של חמישה עשר אלף עובדים. מישהו עוד יתחיל לחשוד, וגם העומס על הנוסטרו יהיה גדול מידי. צריך לדאוג להם בדרך אחרת. תכיני לי למחר את החומר לפגישת הדירקטוריון, נבח על מזכירתו הנאמנה באינטרקום. הוא היה חייב לעבור במהירות על הדוחות האחרונים כדי להציגם בישיבה למחרת בשעה 16:00.

בישיבה סקר המנכ"ל בפני חברי הדירקטוריון (אותם כינה בינו לבין עצמו עציצים שבאו להציץ) את מצבה האיתן של החברה וזכה להמהומים רבי משמעות מהחברים שלא הצליחו להרדם. בדרך החוצה, בכיוון המעלית, אחז יושב ראש הדירקטוריון בכתפו של מנכ"לנו וגרר אותו הצידה. "אתה יודע שאני עומד להנפיק אג"ח כדי לממן את הפעילות בחברת הנדל"ן שלי. כבר קראת את התשקיף של הב.הב. קבלנים בע"מ?" איזה נדל"ן ואיזה נעליים חשב בליבו המנכ"ל. רק הפסדים וגלגול חובות יש שם, ונכסים בערבות הקרח של לפלנד שנרכשו בבועת הנדל"ן האחרונה ואני יודע את זה אפילו בלי לקרוא את התשקיף. "בודאי" השיב המנכ"ל ליושב ראש הדירקטוריון "אני חושב שההנפקה מעניינת מאוד". הנה כך, אני מסדר לעצמי את הבונוס של שנה הבאה, חשב המנכ"ל תוך שהוא מתניע את רכב השטח המפואר ומפליג לדרכו אל ביתו שבפרברים. למרות שנראה שהוא נתון בלחצים אדירים, יושב ראש הוועד של ירכתיים מזה, ויושב ראש הדירקטוריון מזה, שנתו ערבה לו.

למחרת זימן אליו המנכ"ל את יורם היורם, האסטרטג של ועדת-ההשקעות בבית ההשקעות צמרות-חלם. "צריך לדבר על הבונוס השנתי שלך" אמר. "אני חושב שניווטת בצורה טובה מאוד את חברי הועדה השנה. אני מקוה שתמשיך ככה גם בשנה הבאה". "דרך אגב שמת לב להנפקת האג"ח החדשה של הב. הב. קבלנים? אני חושב שכדאי לרכוש אותם לקרן 6... של עובדי ירכתיים". "אבל..." אמר יורם היורם, "העובדים האלה של ירכתיים כבר נחבטו קשות השנה עם האפציות שיצאו מהכסף, אתה מתכוון להאכיל אותם עוד?" "מה פתאום" השיב מנכ"לנו, "אני דווקא מתכוון להקל עליהם" סתם המנכ"ל ולא פרש. יורם היורם חשב קצת על עובדי ירכתיים והרבה על הבונוס שלו והחליט לשתף פעולה. "הב. הב. חברה מצויינת" אמר היורם. אמליץ עליהם לוועדה.

עם פתיחת המסחר, לא היה ביקוש לאג"ח החדשות של הב. הב., אולם בעקבות המלצה חד-משמעית מצד ה Buy Side של בית ההשקעות החלו ביקושים לזרום. צמרות-חלם חתמי ההנפקה הזרימו גם הם ביקושים גדולים ומילאו את קרן 6... של עובדי ירכתיים באג"ח של הב.הב. קבלנים. כשהביקושים המשיכו לזרום, צלצל המנכ"ל למנהלי ההשקעות של הקרנות הכלליות של צמרות-חלם ורמז להם שכדאי לשים לב לאג"ח של הב. הב. עבור קרנות 5..., 4..., ו 3.... הם לא חשבו כלל להתווכח. סוף השנה התקרב ואיתו פגישות ההערכה למנהלים. הם גם ראו אבייקטיבית שהאג"ח של הב. הב. מטפסות למחירים מדהימים. כעת כשהקרנות הכלליות 5..., 4..., ו 3 החלו להזרים ביקושים לאג"ח של הב. הב., הורה המנכ"ל למנהל קרן 6... של עובדי ירכתיים למכור את האג"ח במחירי השיא וברווח גדול.

אז דאגתי לחמש עשרה אלף עובדי ירכתיים, חשב המנכ"ל, דאגתי גם לחברי הוועד של ירכתיים. נשאר לי רק להשלים את החסר בנוסטרו שהלך לאיבוד כשהעברתי את חברי הוועד לקרן 8.... אהה.... קטן עלי. מחר נטפל בזה.

למחרת, זימן אליו המנכ"ל את מנהל הנוסטרו. "תחבוץ לי קצת" אמר לו. מנהל הנוסטרו הבין מייד שהמנכ"ל לא התכוון שמנהל הנוסטרו יחבוץ לו חמאה. הוא ידע שהדרישה היא לבצע ים של פעולות בחשבונות המנוהלים במחלקת ניהול התיקים כדי להעשיר את הנוסטרו בעמלות. מחלקת ניהול התיקים היתה המחלקה היחידה שריצפתה צופתה בפרקט משובח. זה עשה רושם טוב על קרוב לשלושה מיליון לקוחות שניהלו שם חשבון השקעות פרטי. לא בעיה לפרוס איזה חמש, שש... שבע עשרה פעולות קניה ומכירה של אותה המניה לכל חשבון מנוהל חשב לעצמו המנכ"ל. זה גם לא ישפיע על התשואה כי אין שינוי בפוזיציה. קניה ומכירה של אותו הנייר בהפרש של כמה דקות. נחזיר את מה שהלך לאיבוד בנוסטרו מחשבונות ניהול התיקים שלנו ונשכח מכל הסיפור.

שמח וטוב לב, ביקש המנכ"ל ממזכירתו להזמין לו ולאישתו שולחן לאותו ערב במסעדה השכונתית אותה כה אהבו... כמה הופתע כשחזרו מהמסעדה ומצאו את חוקרי הרשות לניירות ערך מחכים מול שער ביתם הפרברי...

עד כאן סיפורנו להפעם. הוא לגמרי דמיוני כמובן, ואין לו שום קשר בכלל למציאות. בפוסט הבא נראה איך אפשר להגן על עצמנו בפני כל אחת מהפעולות הדימיוניות שתוארו בסיפור שכאמור לא יכולות להתרחש בישראל. Stay tuned.