חפש בבלוג זה

21.6.2009

היש תיקי השקעה ש"מכים" את השוק ?

שאלה זו מתעמתת עם המסקנות של מודל CAPM (Capital Asset Pricing Model). הנחת היסוד במודל CAPM מניחה שכל המחירים של כל הנכסים הפיננסים מתומחרים לפי פרמטר התשואה הצפויה לעומת הסיכון ושכמות התשואה והסיכון ידועים לשוק שהוא משוכלל. משוכלל פרושו שלכל השחקנים יש את כל המידע על הנכסים. זוהי אכן נקודת חולשה של מודל CAPM. כי אנו יודעים שחלק מהשחקנים יודעים יותר. נקודת חולשה נוספת במודל CAPM היא הנחת היסוד שהשחקנים בשוק מתנהגים התנהגות כלכלית רציונלית. אבל בפועל אנו יודעים שלא כולם מתנהגים לפי רציונל כלכלי טהור כל הזמן. לכן, עם התפתחות המחקר הכלכלי פותחו מודלים כלכליים שונים שמנסים לכמת ולמצוא תיק נכסים שלאורך זמן יכה את תיק השוק. אביא להלן דוגמא מעניינת:


קיים מודל השקעה המתבסס על נתונים "פונדמנטליים" (=בסיסיים, יסודיים) כלומר מתבסס על נתוני המאזן ודוחות הרווח של חברות. המודל הפונדמנטלי מניח שהמשקלות בתיק השוק מטים את התשואה כלפי מטה שכן הם גורמים לחברות בעלות שווי שוק גדול יותר להשפיע יותר על התיק. אז מה קורה עם חברה ששווי השוק שלה גדול אבל היא מפסידה כסף בעקביות כבר כמה רבעונים רצופים ? היא משפיעה על תיק השוק אבל למעשה איננו רוצים להשקיע בחברה כזו כי בסוף ערכה יירד. אז אפשר לבנות תיק עם משקולות אחרים למשל לפי רווח לכל מניה, או דבידנד (רווח שחולק בפועל למשקיעים) לכל מניה וכו'. מחקרים מסוימים הוכיחו שתיק כזה יכול לתקופות מסוימות ואף ארוכות להכות את "תיק השוק" או איך שמנהלי תיקים אוהבים לומר את ה"בנצ'מרק" (נשמע מקצועי (-:) אבל למיטב ידיעתי אין עדיין הוכחה חד משמעית שתיק כזה עדיף תמיד או אפילו ב 90% מהזמן על תיק השוק. זיכרו: חלק מהכלכלנים שתרמו לפיתוח מודל CAPM זכה בפרס נובל בכלכלה. לגבי השקעה בחברות שיחס הדיבידנד שהן מחלקות למחיר המניה שלהם הוא הגבוה ביותר, ניתן לרכוש תעודת סל העוקבת אחרי מדד תל-דיב 20. תעודת סל כזו כוללת את 20 החברות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב שיחס הדיבידנד שהן מחלקות לעומת מחיר המניה שלהן הוא הגבוה ביותר. הרעיון הוא שאנו רוצים להשקיע ב"פרות מזומנים". החברות שמחלקת דבידנד גבוה. כי הן ריווחיות (אחרת, מאיפוא יש לחלק את הדבידנד) ולכן אנו רוצים אותן במשקל גבוה יותר בתיק ההשקעה שלנו.

מדד תל-דיב 20 הושק על ידי הבורסה לפני כ 3 שנים. השוואה בינו לבין מדד תל-אביב 25 מראה שתל-דיב 20 מסוכן יותר ואינו נותן תשואה עודפת. הוא עולה יותר (הקו הכחול בתרשים) כשמדד תל-אביב 25 (הקו הצהוב בתרשים) עולה, ויורד יותר כשמדד תל-אביב 25 יורד:

מקור הנתונים והתרשים: אתר הבורסה לניירות ערך
לסיכום: אפשרי להשקיע את החלק המסוכן בתיק בכל מיני סוגים של משקלות ויחסים בין המניות אבל יש לזכור שאין עדיין הוכחה שהם עדיפים על תיק השוק. חוץ מזה אפשר גם לשלב. למשל רוב החלק המסוכן בתיק נשקיע במדד היסודי על ידי תעודת סל ואת החלק המשלים נשקיע במניות כאלה או אחרות לפי הבנתנו האישית. שילוב שכזה נקרא Core and edge. תיק השוק הוא הבסיס הליבה של התיק שלנו וקצת פילפל עם מניות אחרות או הרכבים אחרים של מניות. לפי דעתי האישית, ולפי מודל CAPM, לאורך זמן לא נצליח "להכות" את תיק השוק תוך שמירה על סיכון קטן מתיק השוק, ולכן חבל על המאמץ.

תגובה 1:

  1. פוסטים יפים אך מאד חסרים סימוכין. למשל, בספרו "הליכת אקראי בוול סטריט" ממחיש ברטון מלכיאל כיצד נכשלו הניתוח הפנדמנטלי והניתוח הטכני לאורך ההסיטוריה.

    לגבי אסטרטגיות דיבידנדים:
    http://www.cbsnews.com/8301-505123_162-57384410/dont-rely-on-dividend-strategies-to-pick-stocks/

    השבמחק