החריג היפני (תיק השקעות יוצא דופן)

כשאני מציג את שיטת קנה, החזק ואזן, תמיד יש מישהו שמביא כדוגמא את שוק ההון היפני כדוגמא לכך ששיטת ההשקעות הזו אינה עובדת תמיד ובכל מצב. אז החלטתי פעם אחת ולתמיד להפנות מבט מזרחה ולבדוק מה משקיע יפני שהיה משקיע בשיטת קנה והחזק היה אומר על השיטה.

השוק היפני הוא חריג. למה?
כי בשנות ה 80 הבורסה היפנית עלתה בצורה מטורפת במאות אחוזים ולאחר מכן נסוגה באופן כל כך עמוק שעד היום, 30 שנה אחר-כך הבורסה לא חזרה לשיא שהשיגה ב 18/12/1989. הסיבה לנסיקה הזו באופן כללי היתה המעבר של התעשיה היפנית בשנות ה 80 מתעשייה של חיקויים זולים והתמקדות במחירים נמוכים, לתעשיית פרמיום של מוצרים ממוקדי איכות וייצוא שכבש את השווקים המערביים העשירים מחוץ ליפן. על בסיס זה התנפחה בועה במניות התעשיה שלאחר מכן בעקבות עודף כושר ייצור התפוצצה ברעש גדול.

הנה גרף של שוק המניות היפני משנת 1964 ועד היום:

רואים שמי שהשקיע את כספו במדד המניות הכללי היפני בשנת 1990, אכל אותה ועד היום לא הצליח להחזיר את ההשקעה. אז האם מכאן נובע ששיטת קנה את תיק השוק והחזק אותו אינה טובה ? לדעתי לא. למה ? כי כפי שכתבתי מספר פעמים ובאופן מפורש בפוסט http://i-nvest.blogspot.com/2009/05/blog-post_26.html חייבים להכנס להשקעה בצורה מדורגת. אף פעם לא עם כל הכסף בבת אחת. עכשיו נבחן שני חברים יפנים, אישימוטו ואישיטוטו, שלשניהם יש 100,000 ין והם כעת בתחילת שנת 1990 רוצים להשקיע אותם בבורסה היפנית. לאישימוטו אין סבלנות, הוא רוצה להרוויח ושם את כל ה 100,000 ין שלו בתעודת סל על מדד המניות היפני הכללי. אז רואים שעד היום (החץ הכחול בתרשים למטה), 30 שנה אחר כך, הוא מופסד. והוא מופסד כל כך הרבה שהתיק שלו צריך לעלות יותר מ 300% כדי להחזיר לעצמו את ההשקעה.

לעומתו, אישימטוטו הוא בחור עם סבלנות. הוא חילק את ה 100,000 ין שלו ל 30 חלקים שווים (יוצא שכל חלק 3333 ין), והשקיע כל תחילת שנה חלק אחד במשך 30 שנה. אז אישימטוטו גם כן מופסד, נכון להיום (החץ האדום בתרשים למטה). אבל עד היום הוא מופסד רק 35% מהשקעתו והוא צריך עליה של כ 50% כדי להחזיר לעצמו את ההשקעה. לא משהו בלתי אפשרי בתוך מספר שנים.

בתרשים שבניתי באקסל להלן השוותי בין התשואות של כניסה להשקעה חד פעמית בשוק היפני (העמודות בכחול) לעומת כניסה מדורגת בחלקים שווים (העמודות באדום) עבור כל שנת כניסה. בודדות הן השנים שבהן היה כדאי להכנס באופן חד-פעמי ולכן רב הסיכויים שמי שנכנס באופן לא מדורג יפסיד יותר ממי שנכנס באופן מדורג.

והערה לסיום: 1989 היתה שנה חריגה מאוד במשק היפני. מי שהשקיע קצת לפני וקצת אחרי לא נפל כל כך חזק. מי שהתחיל להשקיע הרבה ליפני, למשל בשנות השבעים עד היום הרוויח לא מעט. וכמו שאמר מלך ההשקעות והאיש השני הכי עשיר בעולם וורן באפט: "כדי להרוויח בבורסה אתה צריך להכנס צעיר ולהישאר הרבה זמן".

ועוד הערה לסיום: כיום מגוון תעודות הסל הקיים בישראל מאפשר לנו להשקיע בשווקי חו"ל בקלות. כך שאם אנחנו חוששים שבישראל יכולה להיות בועה כמו שהיתה ביפן בשנת 1989, בהחלט מומלץ לפזר השקעה גם למדדי מניות כלליים של מדינות אחרות.