יושב ראש הוועד של חברת ירכתיים (חברת ספנות נידחת במדינת חלם) לא יכול היה להרדם. רק לפני חצי שנה, כשבדק את חשבון הפנסיה שלו ראה שהצבירה שצבר, איך נאמר זאת בעדינות, לא ממש תספיק לו לבלוי שארית חייו בעושר ורווחה. הוא זימן אליו את שלושת סגניו ובלוגמם כך בצוותא מכוסות התה, החליטו לערוך מכרז בין בתי ההשקעות כדי לאתר חברה טובה יותר לניהול החסכון הפנסיוני שלהם. כמובן שסך כל ההפרשות החודשיות של חמישה עשר אלף העובדים של ירכתיים מסתכמות לסכום גדול מאוד, והרבה חברות מיהרו ורצו להתמודד. לאחר שנפתחו המעטפות צומצמה רשימת המתמודדים רק לבתי ההשקעות שעברו את תנאי הסף של גודל ויציבות. לאחר סבב פגישות של מו"מ נבחר בית ההשקעות צמרות-חלם לנהל את כספי הפנסיה של חברת ירכתיים. בין שאר ההטבות שקיבלו עובדי ירכתיים היו הקמת קרן מיוחדת עבורם שבה דמי ניהול של 0.0006% מהצבירה ו 0.0007% מהפרמיה, זאת כאשר ממוצע הגביה של צמרות-חלם מכלל העמיתים בקופות שלה היתה 2.5% מהצבירה ו 6% מהפרמיה. המירב המותר לגביה על פי החוק במדינת חלם.
עם הודעת הזכיה במכרז, ישבו בנחת, במסעדת מול-יום היוקרתית, יושב ראש הועד ושלושת סגניו יחד עם מנכ"ל בית ההשקעות ובעודם מפצחים שריוני סרטנים דיברו על מדיניות ההשקעה של הקרן והתשואה הצפויה. יושב ראש הוועד אמר למנכ"ל שהוא מצפה לתשואה גבוהה. הוא יוצא לפנסיה עוד 5 שנים והיה רוצה להבטיח את עתידו. המנכ"ל אמר שאין בעיה, הוא יגדיל את הסיכון על ידי רכישת אופציות CALL על מניות המדד בפיזור גדול כי נתוני המקרו של מדינת חלם מראים שבשנים הקרובות השוק צריך לעלות וחבל לא למנף את הכספים.
והנה, עברה חלפה לה חצי שנה, והשווקים קרסו. קרסו עד כדי כך שאופציות ה CALL הפכו לאבק, "יצאו מהכסף" כמו שאמר ליושב ראש הוועד בנו הצעיר. למחרת, כבר בשעה 6:00 בבוקר, כשהוא עוד בחלוק בית, צלצל יושב ראש הוועד לנייד האישי של מנכ"ל בית ההשקעות. "אנחנו חייבים להפגש דחוף, אמר לו. שמעתי שהשווקים קרסו ואני רוצה לדעת מה קורה עם כספי הפנסיה שלי, אהה סליחה, של העובדים שלי. וזה לפני שאני מוציא מכרז חדש לבחירת בית השקעות טוב יותר". מנכ"ל צמרות-חלם ידע שאם הוועד מוציא את הכספים מבית ההשקעות, הטייקון, יושב-הראש של צמרות-חלם, יסמן אותו בציון שלילי חזק. גם הפסיד את היוקרה של לקוח גדול וגם בזמן שהוא היה לקוח שלו לא הרוויח עליו כלום, ואפילו הפסיד קצת, כי נתן לו דמי ניהול נמוכים מאוד.
בשעה 7:30 צלצל המנכ"ל למזכירתו וביקש ממנה לבטל את כל הפגישות שלו לאותו יום, להזמין שולחן לשני אנשים בשעה 12:30 במסעדת הבשרים של מלון הילטון ולזמן לשם את יושב ראש הוועד של ירכתיים. כשנפגשו בצהריים, לצלילי הפסנתר במסעדה, שמע מנכ"ל בית ההשקעות את טענותיו של יושב ראש הוועד. הוא ידע שאין תשואה בלי סיכון, אבל הוא היה חייב להסתכן כי הבטחת התשואה היתה הגורם שהביא אותו לזכיה במכרז. אבל לך תסביר את זה ליושב ראש ועד עובדים... הוא שיקר ואמר לו, אל תדאג, סמוך... אחזור למשרד ונראה מה אפשר לעשות.
עם הודעת הזכיה במכרז, ישבו בנחת, במסעדת מול-יום היוקרתית, יושב ראש הועד ושלושת סגניו יחד עם מנכ"ל בית ההשקעות ובעודם מפצחים שריוני סרטנים דיברו על מדיניות ההשקעה של הקרן והתשואה הצפויה. יושב ראש הוועד אמר למנכ"ל שהוא מצפה לתשואה גבוהה. הוא יוצא לפנסיה עוד 5 שנים והיה רוצה להבטיח את עתידו. המנכ"ל אמר שאין בעיה, הוא יגדיל את הסיכון על ידי רכישת אופציות CALL על מניות המדד בפיזור גדול כי נתוני המקרו של מדינת חלם מראים שבשנים הקרובות השוק צריך לעלות וחבל לא למנף את הכספים.
והנה, עברה חלפה לה חצי שנה, והשווקים קרסו. קרסו עד כדי כך שאופציות ה CALL הפכו לאבק, "יצאו מהכסף" כמו שאמר ליושב ראש הוועד בנו הצעיר. למחרת, כבר בשעה 6:00 בבוקר, כשהוא עוד בחלוק בית, צלצל יושב ראש הוועד לנייד האישי של מנכ"ל בית ההשקעות. "אנחנו חייבים להפגש דחוף, אמר לו. שמעתי שהשווקים קרסו ואני רוצה לדעת מה קורה עם כספי הפנסיה שלי, אהה סליחה, של העובדים שלי. וזה לפני שאני מוציא מכרז חדש לבחירת בית השקעות טוב יותר". מנכ"ל צמרות-חלם ידע שאם הוועד מוציא את הכספים מבית ההשקעות, הטייקון, יושב-הראש של צמרות-חלם, יסמן אותו בציון שלילי חזק. גם הפסיד את היוקרה של לקוח גדול וגם בזמן שהוא היה לקוח שלו לא הרוויח עליו כלום, ואפילו הפסיד קצת, כי נתן לו דמי ניהול נמוכים מאוד.
בשעה 7:30 צלצל המנכ"ל למזכירתו וביקש ממנה לבטל את כל הפגישות שלו לאותו יום, להזמין שולחן לשני אנשים בשעה 12:30 במסעדת הבשרים של מלון הילטון ולזמן לשם את יושב ראש הוועד של ירכתיים. כשנפגשו בצהריים, לצלילי הפסנתר במסעדה, שמע מנכ"ל בית ההשקעות את טענותיו של יושב ראש הוועד. הוא ידע שאין תשואה בלי סיכון, אבל הוא היה חייב להסתכן כי הבטחת התשואה היתה הגורם שהביא אותו לזכיה במכרז. אבל לך תסביר את זה ליושב ראש ועד עובדים... הוא שיקר ואמר לו, אל תדאג, סמוך... אחזור למשרד ונראה מה אפשר לעשות.
